קובי בראיינט לא הולך לשום מקום

מארק קיובן כבר פירק קבוצה אחת – את הקבוצה שלו, דאלאס. מייד עם הזכיה באליפות ב-2011, קיובן בחר לא לחדש את החוזה עם השחקן השני הטוב בקבוצה, טייסון צ'אנדלר, בעלות של 58 מליון דולר למשך 4 שנים. ג'ייסון קיד וג'ייסון טרי עזבו, כמו גם ג'יי ג'יי בראה ודשון סטיבנסון. עם הערה פומבית אחת בפברואר השנה, בה העלה את האפשרות הכלכלית שהלייקרס ישחררו את קובי בראיינט, קיובן פתח דיון שלם באשר לאפשרות לפרק גם את היריבה מלוס אנג'לס.

ראשית, כמה מלים על חוזה ה-CBA בין שחקני ה-NBA לליגה:

הסכם ההעסקה הקיבוצי בין ארגון שחקני ה-NBA והליגה עצמה, ה-CBA, שנחתם בשנת 2011 למשך תקופה של 10 שנים, קובע את תקרת השכר, משך החוזים, בונוסים בעת העברות ועוד נושאים רבים. בדומה לחוזה הקודם, מ-2005, הוא כולל גם את סעיף החנינה (Amnesty), לפיו כל קבוצה יכולה לשחרר שחקן שנמצא תחת חוזה, לשלם לו את מלוא המשכורת המגיעה לו, אך לא לרשום את המשכורת הזו כנגד תקרת השכר שלה או להיות חייבת במסים על המשכורת.
אחד השחקנים הראשונים ששוחרר לפי סעיף החנינה היה גילברט ארינס – פוסט-פציעות והרבה לפני שנעצר השבוע באשמת נשיאת חומרי נפץ אסורים – כשאורלנדו שמחה לשלם לו 60 מליון דולר ולפנות את הסכום מתקרת השכר שלה ב-3 השנים הבאות. בדרך כלל, לשחקנים ששוחררו במסגרת סעיף החנינה (צ'ונסי בילופס, בארון דיוויס, ברנדון רוי, אלטון ברנד, דרקו מיליצ'יץ', כריס אנדרסון) היו חוזים מנופחים וערך שהלך ופחת בעקבות פציעות.
 עד היום, 15 קבוצות השתמשו בחנינה, אשר מותרת פעם אחת בלבד לכל קבוצה תחת הסכם ה-CBA. ניו אורלינס, שלה אין שחקנים תחת חוזה מלפני כניסת ההכם לתוקף (יולי 2011), אין אפשרות להשתמש בסעיף. מבין 14 הקבוצות הנותרות, השחקן היחיד בסן אנטוניו שהחנינה יכולה לחול עליו הוא טוני פארקר ובאטלנטה זהו אל הורפורד – זה לא הולך לקרות. נותרו 12 קבוצות, ביניהן ממפיס (זאק רנדולף), אוקלהומה סיטי (קנדריק פרקינס), שיקגו (קרלוס בוזר), והלייקרס (קובי בראיינט). מה?!

החוזה של קובי בראיינט
ב-2 באפריל 2010 קובי בראיינט חתם על הארכת חוזה עם הלוס אנג'לס לייקרס שישלם לו 83,547,447 דולר על פני שלוש שנים. בשתי העונות שנותרו לו בחוזה, בראיינט ירוויח 27,849,149 דולר (2012-13) ומעל 30 מליון דולר (2013-14) – זאת בעוד הוא כלל אינו ודאי להצטרף לקבוצה בזמן פתיחת העונה בעקבות קריעת גיד האכילס ממנה הוא מחלים.
השכר חסר התקדים והפציעה מזינים את הנימוקים להפעלת סעיף החנינה על בראיינט. הנה מספר נימוקים שהועלו בקרב פרשנים:

סיבה מס' 1: הוא פשוט יקר מידי!
הסכם ה-CBA מעניש קבוצות עשירות יותר מאי פעם בעבר. ההסכם קובע שכל דולר שקבוצה מוציאה מעבר לתקרת השכר מביא עימו קנס של דולר ויותר (דולר וחצי החל מתקרת שכר שניה, וממשיך לעלות עם כל חריגה של 5 מליון דולר). בנוסף, קבוצה שעוברת את תקרת השכר שנה אחרי שנה תשלם קנס גבוה יותר ויותר בכל שנה. לא רק שהחוזה של בראיינט "סותם" את תקרת השכר המותרת ללייקרס כבר העונה, כל דולר ממשכורתו עולה לקבוצה פי שניים ושלושה בשל אותם קנסות.

סיבה מס' 2: הוא לא שווה את הכסף
בשנה שעברה, על פי NBA Geek, בראיינט היה אחראי ל-10 נצחונות של הקבוצה. אם נצחון שווה 2 מליון דולר, אז החוזה של בראיינט ישלם לו 10 מליון דולר מעבר לערכו האמיתי – וזאת בהנחה שהוא חוזר כשיר, משחק 3,000 דקות וקולע 27 נקודות למשחק כמו בעונה שעברה.

סיבה מס' 3: הוא לא כשיר!
ניתוח ביצועי שחקנים שחזרו מקרע באכילס אינו מעודד. מחקר של ה-American Journal of Sports Medicine קובע:
בעת פציעת אכילס, הגיל הממוצע של שחקן היה 29.7 עם נסיון של 7.6 שנים. שבעה שחקנים לא חזרו לשחק אפילו משחק בודד, 11 שחקנים חזרו לעונה שלמה, 8 מתוכם לשתי עונות או יותר. אלה שחזרו הפסידו בממוצע 55.9 משחקים.
שחקני NBA שחזרו לשחק לאחר קרע של גיד האכילס הראו ירידה בדקות משחק ובביצועים. 39% מהם לא חזרו לשחק.

סיבה מס' 4: הוא זקן
התפוקה של בראיינט נמצאת בירידה מאז 2008. אפשר לראות בעונה שעברה קאמבק מופלא, אבל סביר שכמו במקרה של שאקיל אוניל וקארים עבדול-ג'אבר, שזהו מקרה יחיד וההתדרדרות תמשיך.

סיבה מס' 5: לאוהדים לא באמת אכפת
לאחר שהפסידו בגמר ב-2004, הלייקרס נפרדו משאקיל ומפיל ג'קסון, ובעונה שלאחר מכן הפסידו 22 משחקים יותר מאשר בעונה הקודמת. רווחי הקבוצה, על פי פורבס, ירדו ב-14 מליון דולר (17 מליון במונחים של ימינו). זהו סכום נמוך מהמשכורת של בראיינט, ומספר שמראה שאוהדי הלייקרס לא ימהרו לברוח אם הקבוצה תחליט על מהלך קיצוני שכזה.
רווחי הלייקרס ב-2003-04: 170 מליון דולר
רווחי הלייקרס ב-2004-05: 156 מליון דולר

סיבה מס' 6: תדמית הלייקרס לא תיפגע
ללייקרס אין בהכרח רקורד של נאמנות לשחקנים: על שאקיל הם ויתרו, פאו גסול ולמאר אודום היו מועמדים לטרייד יותר מפעם אחת, ופיל ג'קסון ראה את הדלת נטרקת בפניו פעם ועוד פעם. בראיינט בעצמו דרש לעזוב ב-2007… ובכל מקרה פאו גסול בזמנו ודווייט האוורד אחריו בחרו להצטרף. התדמית של הלייקרס כמועדון שמחוייב לנצחונות ומעגל האוהדים העצום לא ייפגעו משחרור בראיינט.

אז למה זה לא יקרה?
ביל אינגרם מ-Hoopsworld מערב בשיקולים את ההחלטה של דווייט האוורד אם לחתום בלייקרס או לעבור לקבוצה אחרת:
אם הלייקרס ישחררו את בראיינט אבל יחתימו את האוורד לחוזה מקסימלי, שזוהי תכניתם לקיץ, הם עדיין ישארו קרוב מאוד לתקרת השכר, דבר שיימנע מהם להחתים שחקנים חופשיים מלבד במקרים מסויימים. מונטה אליס וג'וש סמית' – חברים טובים של האוורד – לא יוכלו להצטרף במקרה זה, והלייקרס לא יוכלו למצוא שחקן ברמה קרובה לבראיינט שאינו שחקן חופשי.
לפי חוקי הליגה, הלייקרס גם לא יכולים להחתים שחקן כך שמשכורתו תעמיד אותם מעבר לתקרת השכר, וגם עסקה בה הם מחתימים שחקן ומחליפים אותו מייד עם קבוצה שניה (sign and trade) אינה אפשרית אם יעברו את תקרת השכר. אם יעברו את תקרת השכר ב-4 מליון דולר הם יאבדו זכויות שונות כגון האפשרות לקבל שחקן בעסקת sign and trade ואת החלק שלהם בקופת רווחי המס של הליגה כולה. גם לקבוצה העשירה בליגה יש גבול.
האפשרות הסבירה שנותרת היא שהאוורד לא יחתום בלייקרס והקבוצה תיכנס לשלב בניה מחדש, ואז שחרור בראיינט יפנה מקום חשוב. ועם זאת, תרומתו של קובי בראיינט במכירת גופיות ומזכרות גדולה מכל מחיר שישלמו לו לפי החוזה.
גם בניה מחדש של הקבוצה תדרוש קצת יותר משחרור הכוכב של הקבוצה ובחירתו של ראיין קלי מאוניברסיטת דיוק במקום ה-48 בדראפט.
מייקל סי. ג'ונס מזכיר שמנהל הלייקרס, מיץ' קופצ'אק, כבר התייחס לדברים: "זה לא משהו שדיברנו עליו אפילו”, קופצ'אק אמר. “זה הדבר הכי רחוק שאנחנו יכולים להעלות על דעתנו נכון לעתה". קופצ'אק צודק, שכן אם ידמיין את שחרור בראיינט, יעלה לנגד עיניו תסריט הבלהות לפיו הלייקרס משחררים את בראיינט, הוא חותם בקליפרס וקולע 50 נקודות במשחק מולם. אאוץ'! הלייקרס לא רוצים לראות את בראיינט במדי הקליפרס (או דאלאס או אף קבוצה אחרת).

הערך האמיתי של קובי בראיינט
החוזה של בראיינט התאפשר עם העלאות של עד 15% המגיעות לשחקן עם חוזה שני ושלישי שהוא חותם עם אותה קבוצה. אמנם החל מגיל מסוים הערך של שחקן על המגרש יורד עם כל שנה שעוברת. אבל המקרה של בראיינט מציג יותר מכל שחקן אחר אלמנט אחר שדוקא עולה עם הזמן: קובי בראיינט נמצא כ-30 משחקים מאחורי מייקל ג'ורדן ברשימת קלעי הנקודות של כל הזמנים, ומתקרב לקרל מלון במקום השני. (בראיינט כנראה לא יגיע לקארים שנמצא בראש הרשימה עם כמעט 7,000 נקודות לפניו.) הערך של כרטיסים למשחקי הלייקרס, חבילות הצפיה של המשחקים המשודרים בטלויזיה וגופיות מספר 24 בחנויות יעלה עם כל משחק וכל נקודה שבראיינט יקלע דוקא בשלהי הקריירה שלו. הנקודה ה-32,293 והנקודה ה-36,929 שיציבו אותו לפני ג'ורדן ומלון בטבלת הקלעים שוות יותר מנקודות שקלע בראיינט בעונת 2011, למשל. אפילו הרבה יותר. בדולרים.

בשבועות האחרונים בראיינט מפמפם את התקשורת עם הציפיה שלו לחזור לפתיחת העונה הבאה, להמשיך את מה שהתחיל עם האוורד וסטיב נאש (שנקטע בגלל פציעות וחילופי מאמנים), לגבש זהות כקבוצה (גם למיאמי לקח זמן עד שמיצו את הפוטנציאל שלהם). אבל התשובה הטובה ביותר לטיעון הכלכלי בעד שחרורו היא טיעון כלכלי בעד השארתו בלייקרס – עוד נקודות, אולי אפילו עוד נצחונות, אבל בעיקר עוד דולרים.

באדיבות

 http://basketblog.co.il/amnesty-kobe